פסח – חג החירות והזמנה להתעוררות פנימית

פסח הוא לא רק סיפור עתיק על יציאה מעבדות לחרות. הוא הזמנה עכשווית, חיה ונושמת, לעצור לרגע ולשאול את עצמנו – איפה אנחנו עדיין עבדים? למה אנחנו משועבדים? ומה יקרה אם נבחר להשתחרר?

חג החירות הזה מגיע השנה בצל כאב עמוק. 59 אחים ואחיות שלנו עדיין מוחזקים בשבי, כל אחד מהם עולם ומלואו – חיים שלא נעצרו מרצונם, לבבות שמחכים לחזור. ובזמן שאנחנו מתיישבים לשולחן החג, חוגגים את החרות שלנו, אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שחירותם של אחרים עדיין לא הושגה.זו לא חירות מלאה אם היא לא של כולנו.

אבל לצד כאב השבי הפיזי, יש גם שבי פנימי – שיעבודים סמויים מהעין. רבים מאיתנו שבויים בהרגלים, במחשבות מקטינות, בציפיות של אחרים, בפחד משינוי. פסח הוא הזמנה להשתחרר לא רק מהמצרים שבחוץ, אלא גם מהמצרים שבתוכנו.

חירות פיזית – לנשום מחדש

אנחנו רגילים להתייחס לחירות כפשוטה מאליה. אנחנו יוצאים, נעים, מדברים – חופשיים. אבל אירועי השנה האחרונה הזכירו לנו כמה החופש הזה שביר.החירות הפיזית שלנו מתחילה בגוף: בגב הזקוף, בנשימה עמוקה, בתנועה שאנחנו מאפשרים לעצמנו.אנחנו שוכחים לפעמים שהרבה מהתחושות הנפשיות שלנו – מתח, תקיעות, כובד – מתחילות בגוף.חירות אמיתית מתחילה בהקשבה לגוף. מה הוא מבקש? מה הוא מספר לי? ואיך אני יכול לחזור אליו מחדש?

חירות מנטלית – לצאת מהמחשבות שמשאבדות אותנו

המוח שלנו מספר סיפורים – חלקם נהדרים, וחלקם משעבדים אותנו.המחשבה "אני לא מספיק טוב", "אני לא יכול לשנות", "זה כבר מאוחר מדי" – כל אחת מהן סוגרת אותנו בתוך מצרים קטנה.חירות מנטלית היא היכולת להתבונן במחשבות ולא להזדהות איתן. לבחור מחשבה מקדמת, לפרק אמונה מגבילה, לשאול: מי אני בלי הסיפור הזה?

בפסח, כשאנחנו מסירים את החמץ – את התפיחות המיותרות – אנחנו יכולים גם להסיר את המחשבות שתופחות לנו בראש ומרחיקות אותנו מהחופש הפנימי שלנו.

חירות רגשית – לתת לרגשות לזרום

כמה מאיתנו כלואים בתוך רגשות שלא ניתנה להם לגיטימציה?כעס, פחד, עצב, תסכול – רגשות לגיטימיים, אנושיים, שלפעמים למדנו להחביא או לדחוק.חירות רגשית היא היכולת להרגיש הכול בלי לפחד להרגיש.ללמוד להיות עם הכאב, לנשום את הפחד, להקשיב לעצבות – ולגלות שבתוך הרגש מסתתר שחרור גדול.

החירות הרגשית מאפשרת לנו לא רק להרגיש יותר – אלא גם לאהוב יותר, לחלום יותר, ולחיות יותר.

חירות רוחנית – להתחבר למהות האמיתית שלנו

בעומק כל החירות – נמצאת החירות הרוחנית. זו שלא תלויה במצב, בהישג, או בדעת אחרים.זו שמגיעה מתוך קשר עמוק עם מי שאנחנו באמת.זה המקום שבו אנחנו לא רק משתחררים – אנחנו נזכרים.נזכרים במתנה שאנחנו לעולם. נזכרים בייחודיות שלנו. נזכרים במה שבאנו לתת.

חירות רוחנית היא לבחור כל יום להיות נוכח, חי, בוער מבפנים – גם כשהעולם בחוץ לא פשוט.היא גם היכולת לראות את השלם בתוך השבור, את האור גם בתוך החושך, את האפשרות גם כשהכול נדמה סגור.

פסח של בחירה

הפסח הזה הוא הזמנה לעצור. להביט על החיים שלנו, ולשאול:

• איפה אני עדיין עבד?

• למה אני משועבד?

• ומה הצעד הקטן הבא לעבר החירות שלי?

החירות שלנו היא לא יעד – היא תהליך. היא בחירה יומיומית לשחרר עוד משהו שמציק, להיפרד מאמונות מגבילות, לבחור להאמין בעצמנו יותר, להרגיש יותר, לפעול מהלב.

ובמקביל, אנחנו לא שוכחים את החטופים. לא שוכחים שהחרות היא לא אישית בלבד – היא ערך חברתי, לאומי, מוסרי. כל עוד הם לא חופשיים – גם אנחנו לא.בואו נשלח אור, תפילה, פעולה – כדי שכל אחד ואחת מהם ישובו הביתה.